מתי כבר נשיר שירת הגאולה?
התורה מספרת על ניסים גדולים אך נסתרים שנעשו לעם ישראל בעוברם בנחל בין מואב לבין האמורי. האויב תכנן טבח בעם ישראל, והקב"ה קילקל מחשבתם — וחרבם באה בליבם.
כשראו את גופות האויבים צפות על פני המים בזכות מי הבאר של מרים, שהציפה את גופותיהם — ידעו ישראל שקרה נס גדול ואמרו שירה הנקראת שירת הבאר! (במדבר פרק כ"א, י"ז)
זו לא הפעם הראשונה ששירת הגאולה מגיעה דווקא ע"י ניסים שקשורים למרים.
בשירת הים מספרת התורה שמרים לקחה את התוף בידה ושרה שירה עם הנשים.
המיוחד בשירת מרים, לפי פירושו של בעל הספר "המאור ושמש", רבי קלונימוס אפשטין זצ"ל, הוא שמרים, בחוכמתה וברגישותה, לא חיכתה בנס קריעת ים סוף לראות את גופות המצרים צפים ועולים, אלא מיד כשבאו המים על המצרים — האמינה בוודאות שזהו זה! הקב"ה טבע את המצרים בים — ומיד פתחה בשירה קצרה:
"שירו לה' כי גאה גאה, סוס ורוכבו רמה בים."
היא הקדימה בשירתה את שירת עם ישראל ומשה, ששרו את שירת הים רק כשראו את גופות המצרים צפות על פני המים.
כל זה מלמדנו בוודאי בימים אלו — כמה עלינו להודות ולשבח על כל הניסים והנפלאות, הגלויים והנסתרים, שעושה ה' עמנו שעה שעה ממש!
ולמהר! – לשיר שירה של גאולה — גם כאשר לא רואים עדיין את הסוף.
יש לנו בכלל ספק לאן אנחנו הולכים?
מדוע ה' עושה לנו כל זאת? לחינם? ללא מטרה?
לא יעלה על הדעת!
רק לפתוח את העיניים ולהסתכל סביב!
שבת שלום.
