ערב שבת קודש – פרשת שלח לך, תשפ"ה
"ארץ אוכלת יושביה" – או יושביה אוכלים ממנה?
המרגלים נצטוו להביא עימם מפירות הארץ – ענבים, רימונים ותאנים. משה רבנו שיער שהם יספרו על הענקים המהלכים בארץ, ועלולים להפחיד את העם ולמנוע את כניסתם לארץ.
כנגד זה, ציווה להביא פירות משובחים, כדי להמחיש עד כמה ארץ ישראל היא "זבת חלב ודבש".
אך כאשר המרגלים חוזרים, הם משחילים שלוש מילים שמשנות את התמונה: "ארץ אוכלת יושביה". כלומר – אל תתנו לפירות המתוקים להטעות אתכם. לא מדובר בארץ של נחת ושלווה, אלא בארץ שמלאה באתגרים: מגפות, מלריה, סכסוכים בין אנשים, אויבים חזקים שלא יאפשרו כניסה קלה לעם ישראל.
אבל רבי נחמן מברסלב מלמד אותנו לראות את הדברים באור אחר: מי שנכנס לארץ ישראל – הארץ מדביקה אותו באנרגיות חיוביות. הפירות המשובחים הופכים לחלק מהאדם, אמא אדמה מחבקת אותו.
חז"ל אמרו:
"כל היושב בארץ ישראל – שרוי בלא עוון"
וכן:
"המהלך ארבע אמות בארץ ישראל – מובטח לו שהוא בן העולם הבא".
והנה, גם כיום – בימים של מלחמה ואי ודאות – מעל 100,000 יהודים החיים בחו"ל מחפשים כל דרך לחזור לארץ. לבית. למשפחה.
זו המשמעות העמוקה של הביטוי "אוכלת יושביה" – הארץ הזו מדביקה את יושביה באהבה, בעוצמה פנימית שמביאה למסירות נפש, עד כדי מוכנות למות למענה.
אשרינו שזכינו לדור מופלא שכזה.
שבת שלום ומבורכת!
