מדוע אנו כל כך ממהרים?
עוד לפני מכת בכורות אומר הקדוש ברוך הוא שאכילת קורבן הפסח תהיה כאשר אנו חגורים במותנינו עם נעליים ברגלינו מקל בידינו, "ואכלתם אותו בחיפזון!" – הכוונה כמובן לקורבן פסח. מדוע אנו ממהרים כל כך? מי רודף אחרינו? הרי פרעה קיבל מכות ועוד יותר יפחד לאחר מכת בכורות, אז ממי יש לנו לדאוג? בפשט,אומרים הפרשנים, שהיינו במצב הקשה ביותר ערב היציאה ממצרים ועוד רגע היאוש היה מכלה אותנו. מ"ט שערי טומאה…. לכן היה צורך למהר ולהחיש את הגאולה.
רב צדוק הכהן מלובלין אומר שהחיפזון היה נחוץ כדי לנצל את הרגע שבו אנו עומדים לפני שינוי מצב דרמטי בחיי האומה, מעבדות לחירות. אם היינו שואלים כל אחד ואחד מה דעתו על הגאולה: רשע מה הוא אומר? תם מה הוא אומר? היינו מקבלים תשובות שמעכבות את הגאולה כיוון שתמיד העתיד לא בטוח והאדם אוהב ללכת רק על בטוח! זה היה הרגע שבו נדרשנו לשים את השכל בצד להשתמש רק באמונה, זו הסיבה שאכלנו מצה ולא חמץ, כי החמץ זה אומר להמתין ולחכות ולראות שבאמת הגאולה מתאימה מסתדרת עם השכל של כל אחד, אך מה לעשות שכדי להיגאל אנו חייבים לקפוץ באומץ לקראת ההזדמנות החדשה שנפתחה בפנינו. כך זה עד היום, לפעמים אדם בפרשת דרכים בענינים שונים כמו זיווג או פרנסה עבודה חדשה או רצון לעשות שינוי בחיים! צריך לנהוג באמונה ובתמימות ולא על פי השכל ,לא על פי הסדר הרגיל כי נפתחה לפניו הזדמנות שלא תחזור.
גם בימים אלו אנו מרגישים שנפתחה לפנינו הזדמנות להצעיד את עם ישראל למדרגה חדשה.
בצעדי ענק אנו לקראת הגאולה השלמה שנזכה לראותה בקרוב ממש.כדאי מאד שלא נחמיץ את השעה!
שבת שלום.
