האם אנו זורעים זרע של תקוה או זורעים פחד?
הפרשה מתחילה בסיפור יולדת ששמחה על לידה של בת או בן ועוברת הפרשה מייד לסיפור עצוב על איש שכיוון שדיבר לשון הרע מקבל סימני צרעת. איך אפשר להכיל הפכים אלו?
התשובה היא שהעיסוק בשמחת הלידה, בשמחת הזריעה והיצירה זה העיקר. כך גאולתם של ישראל מגיעה על ידי אנשים שמאמינים בחי העולמים וזורעים. אך ישנם אנשים שכל הזמן עסוקים בלומר דברים המרפים ידים. אנשים חסרי אמונה שכל הזמן זורעים פחד ודאגה . וגם הם צריכים תיקון, והתורה מבשרת להם שכדאי שישימו לב על הסימנים המתקרבים אליהם, בבתים שלהם, בבגדים שלהם ואח"כ בגופם. פתאום יש נזילות בבית, יש להם בעיות ברכב, מוצרים שונים מתקלקלים ופתאום מגיעים המחושים בגוף. בבדיקה יכול להתגלות דבר קטן אך הוא יכול להתפשט ולהרעיל את כל הגוף. האדם מזדעק ורץ אל הכהן שיעזור לו. לפעמים זה מאוחר!
אך אם גילו את הרמז שנישלח אליהם מוקדם, הכהן כבר יראה להם דרך תשובה ויצאו מזה – המוות והחיים ביד הלשון!!!
כמה נפלאה ההזדמנות שניתנה לנו להיות מהזורעים בדמעה. במאמץ ובהתרגשות ובעיקר באמונה כי אז נהיה מהזוכים לראות את לידת גואל צדק. אליהו הנביא שיבשר לנו בשורות טובות.
שבת שלום.
