אבלות אופטימית
יש דבר כזה. נדב ואביהוא מתו בצורה טראגית בחנוכת המשכן. וחז"ל במדרש תנחומא לימדונו שאבלות "שבעה" נלמדת מאבלם של אהרון ובניו שנאמר להם שלא לצאת מפתח האוהל שבעה ימים וכן מיוסף ואחיו שהתאבלו על אביהם, יעקב, שבעה ימים.
והצורך ללמוד משניהם חיוני, שאצל יוסף ואחיו האבלות היא על העבר. פרידה מאבא גדול כמו יעקב אבינו משאיר חלל גדול במשפחה. אך אצל נדב ואביהוא האבלות מכוונת פני עתיד. לומדים איך להתייחס לקדושת המשכן. אם שותים לא עובדים.
אהרון, בתגובתו, "וידום אהרון" לימדנו איך מקבלים את הגזירה האלוקית באמונה. למדנו גם על מעמד הכהונה שלא תמיד הכהנים יכולים לתת ביטוי לאבלם מעוצם מעמדם.
גם בימים אלו של מלחמה אנו שומעים מהורים שכולים דברי עוצמה מדהימים. מיזמים ופרויקטים של כתיבת ספרי תורה. מעשי חסד. פרויקטים בתחום החברתי. ואפילו הקמת מצפים ומסלולי הליכה לזכר חייל אהוב. את הרעיון והכוח הזה קיבלנו מאבלם של נדב ואביהוא. זאת המורשת שהשאירו לנו לנצח!
נתחזק כולנו באהבה ובחיבור לכל אחד מהבנים בעם ישראל.
כולם – "אחינו כל בית ישראל"
שבת שלום וחודש טוב.
