ישנה אהבה שלא מכבדת!
אנו בפרשה המזכירה לנו שוב מה קרה לנדב ואביהוא בני אהרון ביום חנוכת המשכן. הם הקריבו אש זרה אשר לא ציווה אותם ה'. וכבר אמרנו שבערה בם אש קודש של התעלות הנפש אך חרגה מהמסגרת, עשו דברים שלא צוו ובכך ילמד הלקח שגם אהבה צריכה גבולות.
בדומה לזה אנו שואלים בימים אלו של אבלות בספירת העומר על מותם של תלמידי רבי עקיבא, איך דווקא תלמידי חכמים גדולים כאלה שלמדו בבית מדרשו של ר' עקיבא מתו במגיפה קשה. הרי בוודאי ר' עקיבא חינך אותם בדרך של "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה"? – אלא הייתה כאן אהבה פורצת גבולות. אהבת ה' הייתה להם. הם למדו תורה בקדושה ובטהרה אך לא הקשיבו לחברותא שלהם בבית המדרש. כל אחד אמר את דעתו באהבת תורה עצומה אך לא נתן מקום גם לדעה אחרת!
לכן הגמרא מצינת במסכת יבמות: שנים עשר זוגות של תלמידים היו לו לר"ע. זוג צריך לדבר אחד עם השני. לא בכפיה ולא בהשתלטות על דעתו.
לא כיבדו זה את זה. אהבה יכולה להיות גם אגואיסטית. אולי תרוויח מזה משהו, אך כאשר אתה מכבד את האחר – כולך למענו!
זה הלקח שלנו לדורות, במיוחד בימי אבלות הספירה. סופרים כל אחד! מתחשבים במגוון דעות השונות ומזה תיצמח אהבה אמיתית בין אדם לחברו ובין איש לאשתו.
שבת שלום.
