אנחנו נפרדים מהזוג המופלא אברהם ושרה. שקיבלו על עצמם – משימה של חיים להפיץ את שם ה' בעולם.
כתוב: "ואברהם ושרה באים בימים" והשפת אמת אומר שעל כל יום הם באים לספר סיפור. יש להם סיפור חיים." ויבא לספוד לשרה ולבכותה.." הספד קודם לבכי כי יש כל כך הרבה לספר על שרה.
"ויהיו חיי שרה 127 – שני חיי שרה-כולם שווים לטובה" – וכן כשמגיעים לאברהם 175 שנה – הכל לטובה.
יומן שכל יום זועק עשיתי משהו למען כבוד שמים. אנו פוגשים עוד הערה על אברהם: "זקן ושבע."
זקן אנחנו מבינים אבל מה זה שבע?
אומר הרמב"ן: סיפור מיוחד על צדיקים – הם שבעים. כי יש אדם שעזב את העולם מלא נכסים אבל הוא לא שבע. תמיד רצה משהו שלא השיג כגון כבוד וממון.
אנחנו מכירים אנשים שעד הרגע האחרון הם סופרים את כספם.
"מידה טובה בהם שלא יתאוו במותרות..תאוות ליבו נתת לו" –
מוסיף לנו הערה מוסרית: אברהם היה אדם שבע, לעומת הרעב התמידי להשיג עוד.
רואים זאת כדבר מרכזי בכל הנבואה במשלי ובקהלת. – אוהב כסף לא ישבע כסף ובטן רשעים תחסר וצדיק אוכל לשובע נפשו.
וצריך להיות שבע – אמא שלי תמיד הייתה אומרת שלא יהיו לך עיניים גדולות – תסתפק במה שיש.
לימוד גדול במילה קטנה.
מספרת הגמרא במסכת תמיד לב ע"ב: אלכסנדר מוקדון כבש את כל העולם ומגיע עד לפתח גן עדן ולא פתחו לו.
אמר המלך: עד עכשיו הכל נפתח לפני. כאן אתה משהו אבל שם אתה כלום..
מה יש בגן עדן: גלגל של עין של בן אדם. הוא רצה לשקול כמה שוקלת כמה העין. קרא לחכמים מה זה הדבר שקבלתי.
האדם רוצה תמיד עוד ועוד הוא רוצה יותר ולכן העין תשקול יותר. קח קצת עפר במקום הכסף והנה זה היטה את המשקל.
מסביר המהר"ל בנתיב האושר : הוא ראה את עצמו בחשיבות עליונה ככובש העולם ולכן חשב שבגן עדן יש לו מעמד אבל פתאום הוא מגלה את האמת.
לגן עדן אתה לא ראוי להכנס. העינים שלך גדולות מידי. אתה מבקש דבר שאינך ראוי לו ולכן אתה אף פעם לא שבע. אתה כמו אדם שנותנים לו מנה רוצה מאתים תמיד רוצה עוד ועוד. וכאן לימדו דבר גדול.
מסיים המהר"ל : "וכך ארע לאלכסנדר שמת קודם חצי ימיו, כמו שכתוב בספר דניאל על הקשר שנשברה. וכל זה מגיע לו שלא היה שביעה לעינו ותמיד היה חסר.."
ועל זה אומרת לנו התורה : אברהם היה שבע שכמה שהיה לו היה לו הכל איזה לקח ומוסר ענק למידות.
אברהם ושרה נתנו לנו מתנה לדורות – בכל מצב תודה על מה שיש לך! שלא יהיו לך עיניים גדולות שתמיד תהיה מרוצה ממה שיש לך.
