כאשר מתכונן יעקב למפגש עם עשו, בפחד ביראה, יש פסוק אחד שאנו אפילו נוהגים לשיר: "קטונתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך כי במקלי עברתי את הירדן עתה הייתי לשני מחנות הצילני נא.."
מה הדבר הזה מסמל? "כי במקלי.." – אומר האונקלוס : במקלי-יחידי, אדם לבד ועכשיו עם רב.
רש"י: "לא היה עמי לא כסף ולא זהב ולא מקנה אלא מקלי לבדו , היה אדם שלא היה לו כלום, לא רק יחידי, אלא גם עני מרוד".
מוסיף רש"י: מדרש אגדה: נתן מקלו בידו ונבקע הירדן. מה ראה רש"י להוסיף?
לפעמים רואים בחגיגה גדולה את הסבים והסבתות שזכו לדור רביעי וחמישי זו תמונה מרגשת ולפעמים מדובר באנשים שעברו דרך חתחתים עד שהגיעו לארץ ובנו משפחה. כל כך מרגש ניצולי שואה שמאחוריהם עומדת תמונה ענפה. "כי במקלי עברתי את הירדן".
ולכן כתוב "קטונתי מכל החסדים.." – מה מוסיף המקל?
המדרש הזה מתנחומא מופיע בפירוט בילקוט שמעוני שהמטה הזה ממשיך עם עם ישראל ליהודה "חותמך ופתילך" כאשר הוא נמצא עם תמר, ומשם יוצאים זרח ופרץ שמהם יוצא דוד המלך.
אותו המטה היה ביד משה ואהרון וביד דוד במלחמתו עם גוליית והיה ביד כל מלך ומלך עד שחרב ביהמ"ק "מקל שעבר בירושה ועתיד להימסר למלך המשיח.."
ועכשיו תסכימו איתי שיש במקל הזה משהו מיוחד אם החזיקו אותו כולם.
משהו שעובר בירושה על פני מאות בשנים ויותר.
אגב בגימטריא מקלי ויעקב הם אותו דבר 182 – המקל שייך ליעקב במהותו. כי יעקב שעובר את כל סיבוכי החיים הוא צריך מקל ביד.
מה מסמל המקל? כשאתה מחזיק מקל זה אומר שאתה עומד בזקיפות קומה בעל אופי בעל יציבות.
המקל זה אומר שאתה עובר איתו את כל המשוכות, את כל המרוץ מכשולים. בן אדם צריך משהו שעליו הוא צריך להישען. אפשר לקחת מהאדם את הכל אבל יש משהו שאתה אומר "זאת המשענת האחרונה שלי". אני מדמיין את האנשים שזקוקים למשענת אבל לא רק.
במדרש הזה המקל מסמל את הנפלאות שנעשו במשך הדורות. משתמשים בו אנשים עם זקיפות קומה עם אמונה גדולה והם עומדים בביטחון שהם יכולים לבקוע את המציאות כל אתגר שעומד מולם. הם לא נכנעים הם לא מתכופפים כמו המקל הזה שלא מתכופף. זה משהו סמלי המקל הזה ולכן בכל מקום שבו עומד משהו דרמתי המקל יופיע.
יעקב עומד מול אתגר והוא צריך לעבור מים שחוסמים את דרכו. אז מה, הוא ייתן למים שיחסמו את דרכו?
המים לא יעכבו איש צדיק כזה גדול – "מה לך הים כי תנוס הירדן יסוב לאחור..מלפני ה' חולי ארץ מלפני אלוה יעקב.." – לא יכול להיות שמשהו ישבש את המהלך האלוקי לעזור לצדיקים להגיע למקום מבטחים יעכב את הצדיקים.
למה? כי הם מסמלים את המקל.
יש בחולין סיפור מופלא- בדף ז עמוד א:
רבי פנחס בן יאיר הלך לפדיון שבויים והנהר מפריע לו לעבור. מדבר איתו ר' פנחס והנהר מתווכח איתו : אל תפריע לי לזרום.
עונה לו : אם לא תתן לי אני אחלוק את מימך ואני בוקע אותך וכמובן הנהר נבקע ונתן לו לעבור.
בן אדם אחד זכה למה שזכו כל עם ישראל בקריעת ים סוף.
מסביר המהר"ל את הרעיון העמוק בסיפור זה. במה זכה? הוא היה אדם כ"כ גדול שכל המציאות החומרית לא יכולה לעמוד בפניו.
מים זה תמיד משל לדברים חומריים.
אומר המהר"ל הם מסתדרים בכל מקום הם חומר.
מי בוקע את החומר? ר' פנחס בן יאיר שהוא סמל לכל הצדיקים בכל הדורות כולם.
מי זה שמנצח את גולית? דוד המלך – יש לו מקל.
מי זה שבוקע את הים? משה רבנו – יש לו מקל.
ולכן יעקב מסמל במקל הזה את המשענת הגדולה לדורות עד משיח צדקנו מלך המשיח.
אנו נהיה עם עם מקל.
אנחנו נהיה עם עם זקיפות קומה, אנחנו נהיה עם "ותוליכנו קוממיות לארצנו" – זה כל כך מתאים לחוצפה הישראלית שראינו גם השבוע – שעם ישראל הקטן יכול לעשות דברים גדולים מעבר לגבול שכל העולם משתאה ושואל איך הם עושים את זה בטכנולוגיות כאלה שאף אומה לא יכולה להגיע.
זהו המקל, מקל האמונה שאיתו אנו הולכים עד לגאולה השלמה.
