ערש"ק פרשת "ויצא" – יש אמון בבני אדם!
מאיפה למדנו לתת אמון באנשים? מיעקב היוצא לדרך ארוכה וקשה אל הלא נודע. ובכל זאת, כאשר יעקב מגיע לחרן ורואה ליד הבאר את הרועים הוא קורא להם "אחי". מדרבן אותם לחזור לעבודה ובעצמו גולל את האבן מעל פי הבאר – לבד!!! למרות התשובות הלא סימפטיות של הרועים, הוא לא נעלב ולא נפגע. גם אצל לבן עם כל הרמאויות בהחלפת לאה במקום רחל, ובהטחת אשמה בו כאילו הרוויח את הונו בתחבולות, הוא לא מיתיחס לכך כנעלב, אלא מתחיל הכל מחדש!!!
לרגע לא היה זקוק יעקב לאיזה דרבון חיצוני כדי לשרוד, האמונה היא מקור כוחו! אין לו עיניים גדולות, מבקש בנדרו – לחם לאכול ובגד ללבוש, ולחזור הביתה שלם ברוחו ובאמונתו!! כמה היו שורדים מסע ארוך כל כך?
התשובה לכל זה היא "אמון" שבא מ"אמונה"! מי שמאמין לא מפחד! לא מתרגש משום ארוע חיצוני!!
מי שמאמי לא משנה את ערכיו בהם הוא מאמין! יעקב חוזר הביתה שלם, עם קבלת פנים של מלאכים!! סימן שהוא בדרגה גבוהה, שזוכה שמלאכים מלווים אותו!
בואו נלמד מהסיפור הזה לעצמנו, שלא כדאי לאבד אמון באנשים, שלא כדאי "לאבד" את הדרך בה אנו הולכים בגלל קושי!! "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה"!
שבת שלום.
תגובה אחת
יישר כוחך.
בכל זאת למד יעקב מספר "טריקים"…