בפרשת ויצא – כאשר יעקב אבינו נמצא בבית לבן נאמר: "וירא יעקב את רחל.. אעבוד ברחל בתך הקטנה..". לבן מסכים להצעה ואז נאמר : "ויעבד יעקב..ויהיו בעיניו כימים אחדים…באהבתו אותה.." – ואני שואל אתכם:7 שנים זה זמן קצר? האם אלו ימים אחדים? וידוע שהוא יצטרך לעבוד עוד שבע שנים!
הרי מי שמצפה לאהבת חייו הרי כל רגע, כל יום שהוא נמצא בלעדי אותה אשה זה בשבילו – יום קשה! הוא בקושי עובר אותו, השעות הללו עוברות לאט לאט, אז איך אפשר לומר שהימים הללו עברו מהר? – הרי אלו ימים ארוכים ביותר בציפיה האין סופית מתי זה כבר ייגמר?
אנחנו פוגשים את הצמד גם לפני כן כשרבקה אומרת ליעקב: "ועתה קום ברח אל לבן אחי חרנה…וישבת עמו ימים אחדים". –
אז אפשר להסתכל על ימים אחדים במובן אחד כמו "שפת אמת" על המקום שהמפגש של יעקב עם כל מה שבחוץ עם כל החיים המורכבים של יעקב עם הנוכל והרמאי הזה "ארמי עובד אבי" זה לא פגם שום דבר בגדולתו ובכל מה שהוא מייצג בשבילנו. וכך לשונו של השפת אמת במשפט אחד: "כי היו כל הימים באחדות ובדבקות בשורשו" – כל הימים היו מאוחדים, היתה לו מסגרת לימים. זה לא ימים של רצא ושוב. כמה שהעבודה הייתה קשה אבל הם היו ימים מאוחדים כי בן אדם כל כך גדול כמו יעקב, שאצלו מהתחלה ועד הסוף "עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי", זה לא פוגע כי הוא בגדלות.
האדם ששמו יעקב והוא ישראל, כי זה באמת פלא גדול איך אפשר להיות למעלה מעשרים שנה בבית של רמאים ולהחזיק מעמד.
אבל יש משהו נוסף. הפסוק מסיים :"באהבתו אותה". כלומר זה מתאפשר להרגיש ימים אחדים באהבתו אותה, לעיתים נראה שהאהבה גורמת להתארכות הימים אך יש לנו מבט אחר. אם אתה באמת אוהב אמיתי אז כבר אתה מרגיש שאתה עושה משהו לקראת הימים שנכונו לך. מהיום זה מתחיל. ההכנה והצפייה שלך. אתה כל כך אוהב שאתה רוצה שיהיה לה טוב.
שאלתם את עצמכם מדוע יעקב ביקש לעבוד דווקא ברעיית הצאן 7 שנים? הרי היה לבחור עבודה אחרת בכל החווה הגדולה שיש ללבן אלא שרואים שיש לו עסק גדול. הרמב"ן על המקום אומר שיעקב לקח את התפקיד של רחל. הוא רואה שרחל נמצאת עם כל הרועים הגברתנים הללו ליד הבאר ויודעים מי הם האנשים הללו מחרן, אנשים קצרי רוח, כולם זועפים עם חרון אף. זאת החברה שנמצאת בה רחל. האשה העדינה הזאת, כי לאה לא הולכת לרעות את הצאן שהרי "עיניה רכות", ולכן לבן מפקיד את רעיית הצאן ביד רחל.
יעקב רואה ואומר: אני אתן לבחורה הזאת להמשיך כך? הרי אני אוהב אותה! ואם כך, אני נכנס במקומה כבר על היום הראשון. היא משוחררת והולכת הביתה ועושה מה שיותר מתאים לה מאשר להיות בחבורה הזאת של חרן, רועי הצאן הבטלנים הללו, ולכן שבע שנים הללו שהוא עובד במקום רחל הופכים להיות ימים אחדים כיוון שהוא כל כך אוהב ומכבד אותה.
אומר הבני יששכר על המקום, רבי צבי אלימלך מדינוב, דברים נפלאים על ימים אחדים. יעקב ראה מהיום הראשון כבר איך הוא מתכונן לקראת אותם נישואים איך הוא מתכונן לקבלת פני מלך. הוא ממשיל את זה לעבד שמכין עצמו לקבלת המלך. יעקב יודע שהוא הולך לקבל מלכה ואת המלכה צריך לקבל. זה אומר שצריך להכין ולהשתדל. אז כל יום שעובר עליו בשבע שנים הללו זה ימי הכנה לקבלת פני מלך. האם יש עוד מישהו שכך רואה את ההכנה לחתונה שלו? שהוא הולך לקבל פה את הנסיכה? "באהבתו אותה"- זה דברים שאי אפשר לפרשם אחרת. הוא עושה את זה בגלל האהבה ובגלל הכבוד שהוא נותן לרחל. רעיית הצאן היתה קשה לו כפי שהוא מציג זאת בהמשך ללבן: "איך עבדתי בשבילך בחורף ובקיץ ונלחמתי בכל חיות הטרף.
הוא עבר ימים קשים אבל לא רצה לתת לרחל – איזה מוסר ואיזו רגישות מתגלה ביעקב לקראת הכנתו לימים הגדולים עם רחל. אח"כ הדברים נמשכים יותר בגלל סיבות אלוקיות לתת לו את לאה ואח"כ את רחל ואח"כ עוד עבודה. אבל הכל אותו ענין, 22 שנה כך צריכים לעבור עד שהוא מגיע הביתה חזרה. זה נקרא ימים אחדים. הבן אדם ברצף של חיים וברצף של שליחות, זה לא מסתיים, הוא כל הזמן בהכנה למצווה.
אז אנחנו יכולים לקחת מהמידה הזאת גם לגבי הבית שלנו פנימה. עד כמה אנחנו יכולים לראות בגדלות את הימים ואת ההכנה ואת הזוגיות, המשפחה, כל מה שאנחנו עסוקים בו, הכל צריך להיות ממקום גבוה, ממקום לא מקטר, ממקום שאוהב באמת. וכשאתה אוהב באמת אתה מוכן לעשות את הכל למען אלה שאתה אוהב אותם.
