מתחילים מבראשית, איזו שמחה. כל פעם שמתחילים דבר חדש מתחילים עם חיוך חדש בלב.
כשאנו קוראים את הפרשה, אנו מרגישים שהסיפורים גדולים עלינו. מה אנחנו מבינים ממה שמתרחש שם בגן עדן, איך הוא נראה, הכל נראה פסטורלי יפה, מושלם.
הרי זה מה שמבטיחים לכל אדם לאחר 120 ומאחלים לו שיגיע לגן עדן אבל זה בלתי נתפס מה היה שם ואיך זה נראה. אז כיון שכל הסיפור הזה רחוק מאיתנו – מה בכל זאת נשאר לנו ליום יום הפשוט שלנו מגן עדן?
אני רוצה לשאול : האם לא היה כדאי שהבריאה של האדם תהיה ממקום אחר? יברא האדם ע"י הקב"ה בצורה מאוד לא מושלמת וכיון שהוא לא מושלם נלמד לאט לאט איך משתפרים ואיך מתקנים, ורק כשנגיע לגן עדן – מי אנחנו שנציע לקב"ה איך לנהל את העולם?
אבל יש פה איזה ענין, למה הקב"ה בורא אדם בן עשרים עם חווה. הם כבר מושלמים כאלה. במקום הכי מושלם עם הרוחניות הכי מושלמת ואז מגיעה האכזבה הגדולה.
אולי נתחיל ההפך? בואו נתחיל מהמקום של התינוק הקטן הזה שהולך וגדל ואז הוא קונה את מעמדו ואז אין אכזבות. יש אכזבות מאדם שאתה מצפה ממנו לגדלות אבל לא מתינוק.
וכיון שכך אז איך לא ההפך? יש פה רעיון שהקב"ה בא ללמד אותנו וזה נטוע בתוך הבריאה: אנחנו צריכים לשאוף גבוה.
הטיילת של אדם וחווה זו הייתה טיילת גן עדן. הם היו בפסגה, הם היו במקומות הגבוהים הכי גבוה שאפשר. ועכשיו אומרים לאדם: אתה יכול הכל – אם רק תרצה ואם רק תתגבר אתה יכול להגיע לאותו מקום גבוה.
אם אין איזה חזון או עמדה גבוהה שממנו התחיל הכל, אם אין את הנשמה הטהורה שנתת בנו, אם אין את אותו מדרש שחז"ל מספרים לנו שאדם כבר בבטן אמו למד את כל התורה כולה ומאיר הנשמה באור גדול ואומרים לו "צדיק ואל תהיה רשע."
זה הופך את כל החיים לחיים חסרי משמעות. יש לנו מה לומר לעצמנו ולכל מי שאנחנו נפגשים איתו: מצפים ממך למשהו!
יש במכתבי יוני נתניהו ז"ל שהוא אומר: "אני קם כל בוקר ולא יודע בשביל מה אני קם.. החיים שלי נראים ללא תכלית וללא משמעות, אפילו הזחלים יש להם משמעות ממה שיש לי כבן אדם.. אני עייף ולא רוצה לפתוח ספר כי בשביל מה לפתוח ספר? מה המשמעות – בין כה וכה הכל נגמר..".
כך כותב יוני ואנחנו מנהמת ליבו אומרים: בוודאי סיפור גן עדן מלמד אותנו, וגם אותך יוני, וגם את כל הבאים לפניך ואחריך..יש משמעות לחיים! יש למה לשאוף. יש משהו גבוה מעל גבוה שמצפים מכל אדם להגיע למקום הזה ומתאכזבים כאשר הוא לא מגיע לשם.
זה כל השיח שיש לנו בעולם אנחנו והבהמה אותו דבר? נאכל מאותו אבוס? חז"ל אומרים: מבחינה מסוימת היתוש יותר חכם וחשוב מאיתנו ..כי כששואל האדם למה היתושים נבראו לפני? אומרים לו: כדי שלא תתגאה… היתוש קדמך ..קדם לך בעולם. גם הפרה והשור וכל בעלי החיים ואפילו הדגים קדמו לך בעולם. שלא תתגאה או תעוף על עצמך יותר מידי – אז זה מה שאנחנו רוצים? שבן אדם יהיה עם הראש באדמה? לא! – זה רק בא לסדר את האיזון המתאים תדע לך לא לתפוס ראש יותר מידי גבוה בכישרון החכמה והדיבור, אבל באמת העיקר שתדע שבאת מגן עדן שזה היה המאכל שלך, זאת הייתה התרבות שלך שמה עשית בטיילת בין העצים והפרדסים שם מקומך.
לכן השאלה הבוקעת ששואל את האדם: איכה?? – זה לא מיקום גאוגרפי. הרב קוק שואל: איפה אתה? כל החלומות שלך, איפה הפוטנציאל הלא ממומש שלך? שאלה שכל אדם צריך לשאול את עצמו ולא רק בימים נוראים: "איכה?" איפה אתה? תראה לאן אתה יכול להגיע.
קח את כל הכשרונות שלך והרגשות והחכמה ותוציא ממנה דברים נפלאים. זו הפניה אל עצמנו, למשפחתנו, לתלמידנו. באנו ממקום גבוה – בואו נשאף לחזור אליו. ולכן כל סיפורי גן עדן הם שווים ומלמדים את הדבר שמלמד אותנו לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב ולהתחיל מבראשית עם משמעות לחיים ליופי לעוצמה ביום שאליו קמנו. שנצליח להגשים את החלומות הללו בעזרת ה'. שבת שלום.
