פרשת קרח – "האדם הגדול הוא זה שחושב על הקטן"
יש רגע בפרשה שמשה חרה אפו מול דתן ואבירם והאשמה הקשה שמאשימים אותו שהוא ואהרון "מתנשאים".
הבקשה של משה שהקבה" לא יענה לקורבנות הציבור ולמנחה שעולה על המזבח והם מתכפרים בה בכוח הכלל.
הם לא כלל ישראל! – הם הוציאו עצמם מהכלל בזה שעומדים מול משה ואהרון בחוצפתם הגדולה של משה שכמה שהוא גדול וראשו בענני השכינה הוא דואג לכל אחד מישראל. הוא דאג לשבץ את הלויים בתפקיד הראוי להם ואפילו על החמור הוא דואג שלא ידברו. – זוהי גדולתו של כל אדם בתפקיד – שגם ממרום כיסאו לא ישכח שוועת עניים והזקוקים לו.
זה החיבור של הציבור הפרטי ומי שמתווך בין הפרט לכלל הוא המנהיג האמיתי.
דתן ואבירם הם ההיפך הגמור. חז"ל מספרים שהם רצו שימנו אותם במקום משה ואהרון!
הכל אגו!
שניזכה להיות מהמחברים ולא מהמפרידים!
שבת שלום.
