הצעקה הכי אמיתית מכל הלב – "הנני"
בפרשתנו מסופר על משפחות גרשון, קהת ומררי שנשאו את כלי המשכן. התורה מציינת הוראה מיוחדת שניתנה למשה ואהרן מאת ה' – לסדר את משמרת משפחת הקהתי. מדוע? משום שנשיאת ארון הברית הייתה מסוכנת. רשפי אש יצאו ממנו וכלו כל מי שלא היה ראוי לשאת אותו.
כתוצאה מכך, היו כאלה שחששו להתקרב אליו. הם העדיפו לשאת את שאר כלי המשכן הפשוטים יותר, והארון נותר מוזנח – דבר שעורר את כעסו של הקב"ה.
לעומת זאת, ישנה דעה אחרת במדרש, לפיה כולם רצו לשאת דווקא את הארון בשל קדושתו והשכר הגדול הכרוך בכך – עד כדי כך שהזניחו מרוב התלהבותם את שאר חלקי המשכן.
כך או כך – שתי הגישות לא היו ראויות.
האדם נדרש לחיות בתחושת שליחות כלפי כל משימה שהוא מתבקש לה – קטנה כגדולה.
עליו לומר: "הנני!" – אני מוכן לשאת על כתפיי את כל הכלים. את כולם.
להיכנס תחת האלונקה ולעזור בכל כישוריו ובכל מאודו, לכל מה שנדרש ממנו.
"הנני" פירושו נכונות לשרת את עם ישראל בדברים גדולים ובדברים קטנים כאחד.
כשם שלדעה אחת בני קהת מסרו נפשם לשאת את כלי המקדש, כך אנו רואים גם היום את מסירות הנפש של גיבורי העל במלחמת המצווה שאנו בעיצומה.
גם הם זועקים בכל כוחם: "הנני!" – אנו מוכנים למסור את נפשנו למען המדינה הזאת.
אשרינו שזכינו.
שבת שלום.
