דמעות השבר על החורבן יתהפכו לדמעות שמחה
"עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן" ( פרק קל"ז תהילים).
לא רק ישבנו אלא גם בכינו. מדוע? המשך הפרק מספר שתלו הלויים את הכינורות ולא ניגנו. מדוע? המלך נבוכדנצר ביקש מהמנגנים בכינור, שהם הלויים, לשיר שירי הלל לבבל וזאת על מנת להשכיח מהם את ירושלים. הלויים לא הסכימו ואמרו איש אל רעהו "איךְ נָשיר אֶת־שִׁיר־ה' על אַדְמת נֵכר" ? המדרש מספר ששברו לעצמם את האצבעות על מנת שלא יוכלו לנגן.
הקב"ה רואה זאת משמים ועונה לעם ישראל "אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָ͏ִים תִּשְׁכַּח יְמִינִי". אני מבטיח לעם ישראל בשבועה שלא אשכח את ירושלים ובעצם אני מבטיח לעם ישראל היושב בגלות שיזכו בזכות הבכי והמסירות שלהם שאחזיר אותם לירושלים.
"הִשְׁבעְתִּי אֶתְכם בְנוֹת יְרוּשָׁלם אם־תִּמְצְאו אֶת־דּוֹדי מַה־תַּגידוּ לוֹ שֶׁחוֹלת אַהֲבה אנִי". אנחנו חולמים על ירושלים ונותנים לזה ביטוי בכל מקום בחיינו. למשל בשבירת הכוס בכל חתונה לזכר החורבן.
ואכן מבטיח דוד המלך בפרק קכ"ו: שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה' אֶת־שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים…הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו"
הדמעות של הצער על נהרות בבל יהפכו לדמעות שמחה ורינה בחזרתנו לציון.
וכל זה מתממש לנגד עינינו!
שבת שלום וחודש טוב.
